RAOYANG ZHENXING FOOD LTD נ' חב' אלשרק למזון בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשה שהגישו הנתבעים, (להלן: "המבקשים"), לחייב את התובעת (להלן: "המשיבה") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיהם, בהתאם לסעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט- 1999.

רקע וטענות הצדדים

המשיבה חברה העוסקת בסחר וייצוא מוצרי מזון ברפובליקה העממית סין, הגישה נגד המבקשים תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 128,020 ₪ בגין תשלום שלא שולם לה, בעבור טובין אשר סופקו על ידה למבקשת מס' 1. בכתב התביעה טענה המשיבה, כי בניגוד להסכם שנחתם בין הצדדים, לא שילמה המבקשת מס' 1 את התמורה בעבור טובין שסופקו לה על ידי המשיבה.

בתיק זה התקבל פסק דין בהיעדר הגנה, אשר בוטל בהסכמה על ידי כב' הרשמת רגד זועבי בהחלטה מיום 26.11.12. עוד נקבע בהחלטה כי הכותרת "סדר דין מקוצר" תימחק, והתביעה תתברר בסדר דין רגיל ויוגש כתב הגנה.

בכתב הגנתם הכחישו המבקשים את שנטען בכתב התביעה וטענו, כי המבקשת מס' 1 קיבלה לידיה את הטובין, חויבה בכל התשלומים והעלויות הכרוכים בשחרור הטובין בנמל חיפה, הובלתם ואחסונם, ואולם הם מכחשים את תנאי ההסכם להם טוענת המשיבה, וטוענים, כי בהתאם להסכמות שבין הצדדים, לא חלה על המבקשת מס' 1 חובת תשלום בעבור הטובין שכן לא הצליחה למכור את הטובין ותוקף הסחורה פג.

בבקשתם טוענים המבקשים, כי המשיבה הינה חברה זרה בעירבון מוגבל, אשר מקום רישומה ומקום מושבה אינם במדינת ישראל, אלא ברפובליקה העממית הסינית, וככל שידוע להם, אין למשיבה נכסים כלשהם בישראל. המבקשים טוענים כי סיכויי הגנתם גבוהים במיוחד, וכי אין כל סיכוי להצלחת תביעתה של המשיבה. בנסיבות אלו, כך נטען, יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים, וזאת מכוח הוראת סעיף 353 א' לחוק החברות. לטענתם, בהתאם להוראת סעיף 353א' לחוק החברות התשנ"ט- 1999, דרך המלך מחייבת את המשיבה, שהנה תאגיד, בהפקדת ערובה להוצאות וכי על המשיבה מוטל הנטל להוכיח, כי מצבה הפיננסי יאפשר לה לשאת בתשלום ההוצאות, ככל שייפסקו בסופו של ההליך, או כי מתקיימים החריגים המצדיקים סטייה מן הכלל בדבר הפקדת ערובה.

בתגובה לבקשה טוענת המשיבה, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר המאמת את העובדות המפורטות בה, ולפיכך יש לדחות אותה על הסף.

המשיבה טוענת כי מצבה הכלכלי טוב למדי, היא חברה ותיקה, פעילה, איתנה, קיימת מזה עשרות שנים, ומייצאת לתאגידים מובילים בישראל, ביניהם רשת השופרסל. המשיבה מוסיפה כי אין די בנימוק של היותה חברה זרה או שאין לה מקום מושב בישראל כדי לחייבה בהפקדת ערובה. המשיבה מפנה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולסעיף 353א' לחוק החברות וטוענת, כי בית המשפט רשאי לפטור את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשים במקרה זה, בו לטענתה סיכויי התביעה גבוהים מהרגיל בעוד סיכויי ההגנה קלושים במיוחד. המשיבה טוענת כי אין מדובר בתביעת סרק, אלא בתביעה מוצדקת ומבוססת שהוגשה בתום לב, ואין לחסום את גישת המשיבה לערכאות בדרך של חיובה בהפקדת עירבון, שכן הדבר יפגע בזכות הגישה לערכאות, שהינה בגדר זכות חוקתית. בנסיבות אלו, כך נטען, דין הבקשה להידחות.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי מכל מקום, גובה הערובה הראוי צריך להיות סכום סמלי אשר יגלם את סיכויי התביעה להתקבל מחד גיסא, ואת הצורך להבטיח את הוצאות המבקשים מאידך גיסא.

דיון והכרעה

תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת, כי בית המשפט "רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע". כאשר מדובר בתובעת שהיא חברה בע"מ, קובע הדין הסדר ספציפי לחיובה בהמצאת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע. סעיף 353 א' לחוק החברות, תשנ"ט- 1999, כפי שתוקן בתיקון מס' 3 לחוק החברות התשס"ה 2005, קובע:

"הוגשה לבית המשפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

מסעיף 353א לחוק החברות עולה, כי קיימות שתי דרכים חלופיות, שבהתקיימן ביהמ"ש לא יורה על הפקדת ערובה. החלופה האחת היא אם החברה הוכיחה, כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. החלופה השנייה היא אם סבור ביהמ"ש כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בהפקדת ערובה.

מכאן עולה שקיימת חזקה לכאורה ולפיה יש מקום לחייב חברה תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע והנטל מוטל עליה להראות שאין לחייבה בהפקדת ערובה משום שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין (ראה: רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי (מוטי) סיזר ואח' ; תא (ת"א) 32088-07-11 ש.א. פתרונות תוכנה אחזקות בע"מ ודור השחר בע"מ נ' פרופ' אמיר ברנע וזינגר ברנע ושות' בע"מ, החלטת כב' הש' ד"ר מיכל אגמון גונן מיום 16 יוני 2013; תא (ת"א) 29588-05-13 נאות לה גארדיה בע"מ (חברה לתועלת הציבור) נ' משרד עו"ד דורון פוש מנהל עיזבון המנוחה הלינה בילינקיס ז"ל, החלטת הרשמת כב' השופטת אביגיל כהן מיום 11 יוני 2013; בש"א 5425/07 (י-ם) יצחק גולדשמיד ואח' נ' חברה אליה ה.ב.מ.ע.א השקעות בע"מ; בש"א (ת"א) 1769/08 חברת העובדים השיתופית הכללית בא"י בע"מ ואח' נ' משכנות ראשונים בע"מ; בש"א (חיפה) 8988/06 כרמל אולפנים בע"מ נ' תעשיות אלקטרוכימיות, תק-מח 2006(4) 8216 (פורסמו באתר נבו).

סוגיית חיובה של חברה-תובעת בהפקדת ערובה נבחנת בשלושה שלבים; בשלב הראשון בוחן בית המשפט את מצבה הכלכלי של החברה. משקבע בית המשפט, כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך לשלב השני של הבחינה, ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות את חיובה של החברה בהפקדת ערובה, וההנחה היא כי לגבי חברות החיוב בהפקדת ערובה הוא הכלל והפטור הינו החריג; במסגרת זו יש לבחון את סיכויי התביעה ובעניין זה הנטל להוכיח שנסיבות העניין מצדיקות לפטור את החברה מהפקדת ערובה מוטל על כתפי החברה-התובעת, ועל דרך הכלל אין מקום לבחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול אחרון זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים במיוחד או קלושים ביותר. בשלב הבדיקה השלישי, משהגיע בית המשפט לכלל מסקנה כי יש הצדקה לחיובה של החברה התובעת בהפקדת ערובה, עליו לקבוע את שיעורה באופן מידתי המאזן כראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין ( ר' רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (ניתן ביום 11.2.09), בפסקה 13 לפסק דינו של כב' הש' ח' מלצר; כן ר' רעא 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ, סעיף 5 לפסק דינה של כב' הש' א' חיות).

כאמור, השיקול הראשון שיש לשקול במסגרת בקשה לחיוב חברה בהפקדת ערובה, הוא יכולתה הכלכלית של החברה. לענייננו, העובדה שלא צורף לבקשה תצהיר אינה מעלה או מורידה, ואינה צריכה להביא כשלעצמה לדחיית הבקשה, שכן הנטל על התובעת להוכיח שאין מקום, בנסיבות העניין, לחייבה בהפקדת ערובה.

המשיבה לא הכחישה את טענות המבקשים, כי מדובר בתובעת שהנה חברה זרה המוגבלת במניות, אשר אין לה מען בישראל ואינה מחזיקה נכסים בישראל. זאת ועוד, התובעת לא העלתה בתגובתה טענה כלשהי באשר לאיתנותה הכלכלית, ולא פירטה האם יש בבעלותה נכסים או ציוד כלשהם בישראל מהם יוכלו המבקשים להיפרע, אם ייפסקו לטובתם הוצאות.

המשיבה מפנה לכתבי טענות המבקשים עצמם, וטוענת כי המבקשים רכשו מהמשיבה סחורות בהזדמנויות שונות וכי המשיבה ממשיכה למכור ולייצא טובין ליבואנים אחרים מישראל. המשיבה צירפה דף מידע מאתר האינטרנט של החברה, וכן צילום שטר מטען. לתגובה לא צורף תצהיר לאימות הטענות הנטענות בה. המסמכים שצורפו לתגובת המשיבה, אף לו היו מגובים בתצהיר מטעמה, אינם יכולים לספק תמונה ברורה באשר למידת יציבותה הכלכלית של המשיבה.

משלא הובאו על ידי המשיבה די ראיות אודות מצבה הכלכלי, המסקנה העולה מן האמור היא שהמשיבה לא הרימה את הנטל הרובץ עליה להוכחת יציבותה הכלכלית, וכי לא קיים חשש שאם תידחה התביעה, לא יהיה ביכולתה לפרוע את הוצאות המבקשים מאוחר יותר. נהפוך הדבר, מטענת התובעת בתגובתה ניתן להבין, כי חיובה בהפקדת ערובה יחסום את דרכה מלהמשיך בניהול תביעתה, קרי אין ביכולתה להפקיד ערובה היום, דבר שמטה את הכף לטובת חיובה בהפקדת ערובה.